פיצויי פיטורין מהווים חלק מהותי וחשוב ממערך הזכויות של כל עובד בישראל. אולם לעיתים, עובדים רבים הזכאים לפיצויי פיטורין, מנושלים מזכויותיהם ולא מקבלים פיצוי פיטורין כפי המגיע להם בחוק, עילה המצדיקה את תביעת המעסיק לפיצויים.
מטרת המאמר, להקנות ידע בנוגע למושגים בסיסיים, הקשורים בזכאות עובדים לקבלת פיצויי פיטורין, ומידע נוסף, על מקרים השוללים את זכותו של העובד לדמי פיצויים בעבור פיטורין.
כחלק ממערך החוקים הקשורים לדיני עבודה, חוק פיצויי פיטורין (1963), הנו החוק הקובע את זכאותו של כל עובד לפיצויי פיטורים ממעסיקו בשל סיום חוזה העסקתו, (אם בגין פיטורים או אם בגין התפטרותו) וזאת בתנאי, שעבד לפחות שנה באותו מקום עבודה, או אם עבד תחת אותו מעסיק באופן רצוף.
ככלל, החוק מתיר כמה סייגים, אשר לא יפגעו ברציפות העבודה של העובד, והם: חופשה שנתית, חופשה או פגרה בשכר, ואף שלא בשכר(הניתנים לעובד בהסכמת מעסיקו או על פי חוק), תאונה או מחלה, ימי אבל, ימי שביתה או השבתה, ימי חג ומנוחה שבועית, שירות מילואים, שירות צבאי וחלקי, הפסקת ההעסקה לתקופה של עד שלושה חודשים, וצו אימון לעבודה בשעת חירום, כל אלו לא יפגעו בזכותו המלאה של העובד לקבל את כספי פיצויי הפיטורין.
כל עובד, שעבד לפחות שנה במקום עבודתו או תחת אותו מעסיק, זכאי לפיצויי פיטורין, בין אם הוא עובד המשתכר לפי שכר חודשייומישעתי, עובד המשתכר בשכר קבלני, עובד המשתכר לפי עמלות , עובד במשרה מלאה או חלקית.
החוק, אף מתיר שני סייגים נוספים:
החוק מתיר כמה נסיבות, אשר בהן דין עובד מתפטר יחשב כדין עובד מפוטר, והן:
* לפיכך, כל אחת מהנסיבות האמורות לעיל, תחשב כפיטורין, ותחייב את המעסיק בתשלום פיצויי פיטורין לפי תקנון פיצויי פיטורין
כאמור, כל עובד שפוטר מעבודתו זכאי לקבל פיצויי פיטורין, אולם במקרים מסוימים, מתיר החוק חריגה מתקנון החוק, זאת בהתאם למוזכר בסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורין. משמעות הסעיפים, היא מתן היתר למעסיק למען שלילת זכאות לפיצויי פיטורין לעובד המפוטר, מתוקף הסכמים קיבוציים או מתוקף פסיקה של בית הדין לעבודה.
כלומר: בסעיף 16 לחוק פיצויי הפיטורים, מעסיק רשאי לשלול את זכאותו של עובד לדמי פיטורין במידה והעובד עבר על אחד מהתנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי.
בנוסף לכך, בסעיף 17 לחוק, מעסיק רשאי לשלול את זכאותו של עובד לדמי פיטורין במידה ובית הדין לעבודה פסק, כי בשל נסיבות אחדות, ניתן לשלול את זכותו של העובד לדמי פיטורין.
שני סעיפים אלו כוחם יפה ובלבד, שהמעסיק מילא את חובתו מבחינת התנאים הבאים:
1.חובת הודעה מוקדמת - בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות(2001), על המעסיק להודיע לעובד על פיטוריו, בכפוף לתקנות החוק ובהתאם לזמן ההתראה הקבוע בחוק, המסתמך על הוותק שצבר במקום העבודה.
2.נטל ההוכחה - על המעסיק להוכיח כי אכן פעל על פי חוק והודיע לעובד על פיטוריו, וכמו כן לשם שלילת זכאותו של העובד לדמי פיטורין, על המעסיק להוכיח את חומרת הנזק, שנגרמה לו בגין העסקתו של העובד. במידה והצליח להוכיח את הנסיבות לפי שביעות רצון בית המשפט, תישלל זכותו של העובד המפוטר בקבלת פיצויי פיטורין.
כיצד מחושבים פיצויי פיטורין לעובד? אם כן, גובה או שיעור פיצויי פיטורין המגיעים לעובד מתוקף החוק, יחושבו כך: שכר היסוד של העובד (ברוטו) X הוותק שצבר בעבודתו.
בנוסף לכך, יחושבו אף תוספות שכר, כגון: תוספת מחלקתית, תוספת משפחתית, תוספת מקצועית, תוספת יוקר מחיה ואף הצמדה למדד.
חשוב לציין, כי תוספות כגון: אש"ל או שעות נוספות לא יכללו בשכר הקובע על פיו נקבע גובה הפיצויים, אולם במידה וחלה הפחתה בשכרו של העובד במשכורתו האחרונה או בעת האחרונה (עקב הסכמים קיבוציים) שכר זה לא יחשב בתור השכר הקובע לגמול פיצויי הפיטורין.
על המעסיק לשלם את פיצוי הפיטורין של העובד המפוטר, לא יאוחר מן המועדים הבאים:
במידה ומעסיק לא שילם דמי פיצויי פיטורין לעובד המפוטר, עד חמישה עשר ימים ממועד סיום יחסי עובד מעביד, הדבר יהיה מוגדר כהלנת שכר ובהתאם להוראות חוק פיצויי הלנת שכר, יהיה המעסיק חייב בתשלום פיצויים בגין הלנת שכר, זאת בנוסף לפיצוי הפיטורין הבסיסיים אותם חב לעובד.
לסיכום, אי תשלום פיצוי פיטורין כמוהו כעברה ופגיעה בזכויותיו האלמנטאריות של כל עובד, לכן אם פגעו באחת מזכויותיך, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי באתר zap דפי זהב, המציע עורכי דין מומחי לפיצויי פיטורין.